חיוב המנהל בפועל של החברה – דיני השליחות

לעיתים עולה שאלה – מיהו האדם ששולט בפועל בחברה. במקרים אלו, לא רלוונטית הדוקטרינה להרמת מסמך אלא מדובר בבקשה לחיוב מכוח דיני השליחות.

ראו למשל הבהרתו של בית הדין הארצי בעניין גלידות הבירה, שם צוין כך:

“ניתן לאמר כי המשיב היה השולט למעשה בחברה. והשאלה היא האם ניתן ל”הרים מסך” לגבי השולט למעשה. מסכמת את הדין בסוגיה זו ד”ר ה’ בר-מור “דיני חברות בישראל – להלכה ולמעשה” בסעיף 5.05:

“‘השולט למעשה’ בחברה הוא אדם אשר הדירקטורים, מסיבות שונות, פועלים לפי הוראותיו אף-על-פי שאינו מחזיק במישרין או בעקיפין בהון המניות בחברה. אדם כזה מוגדר גם כ’דירקטור-צללים’. מעצם ההגדרה אנו למדים אפריורי, כי אין מסך בין החברה לבין השולט-למעשה משום שמלכתחילה אין ל’שולט-למעשה’ זיקה כלשהי לחברה.

לפיכך, הטלת זכויות וחובות של החברה על ה’שולט-למעשה’ לא תוכל להתרחש באמצעות תיאורית ‘הרמת המסך’, מהעדר מסך שאפשר להרימו.

דיני השליחות הם הכלי המתאים ליצירת הקשר בין ‘השולט למעשה’ לבין התוצאה המשפטית הרצויה”.

על דרך זו רומז בית המשפט המחוזי בענין קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון נ’ פלאטו שרון ואח’ באמרו כי “כאשר מתאגדים תאגידים מעיקרא כדי לשמש מכשיר בידי מקימם אשר משדך להם בעלי מניות ודירקטורים מדומים, ומשתמש בהם למטרות פסלות, אין לנו ענין בהרמת מסך. המדובר במעשה שליחות, ועם גילויו של השולח, המושך בחוטים, יעמוד הוא כבר-כבות מכוח היותו נותן ההרשאה שהחברה ונושאי כליה הם שלוחיו”. דב”ע (ארצי) נג/205-3 וגיה – גלידות הבירה, פד”ע כז 345, בעמ’ 350-349.