בשנת 2020 דן בית הדין לעבודה בתביעה שהגיש עובד שנתן שירותי ניקיון בבניין משותף משנת 1998 ועד לשנת 2016 כנגד ועד הבית. במרכזה של המחלוקת בין הצדדים עמדה השאלה האם התקיימו בין הצדדים יחסי עבודה, או שמא מעמדו של התובע היה בזמנים הרלוונטיים מעמד של נותן שירות חיצוני.
במסגרתו התביעה, עתר התובע לקבלת הפרשות פנסיוניות, כיסוי ביטוחי, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה והפרשי שעות נוספות. התובע התפטר מחמת מצבו הבריאותי, ולכן תבע גם פיצויי פיטורים בשל התפטרותו בדין מפוטר.
הנציגות המשותפת (הוועד) טענה כי היא לא העסיקה את התובע אלא התקשרה עמו על בסיס קבלן עצמאי לשם מתן שירותי ניקיון ולא היה מדובר בעבודה אישית מאחר שהיו מחליפים לו בביצוע העבודה.
אשר לשאלה האם התקיימו בין הצדדים יחסי עבודה, או שמא מעמדו של התובע היה של נותן שירות, פסק בית הדין על פי יסוד המבחן המעורב הכולל את מבחן ההשתלבות על שני פניו, הפן החיובי והפן השלילי ועל יסוד מבחני העזר, כי התובע השתלב בעבודתו באופן אינטגראלי ורציף לאורך זמן; בני משפחתו החליפו אותו בזמן היעדרותו; לתובע הייתה תלות כלכלית בנציגות המשותפת והתובע עבד שנים ארוכות בבניין. לכן קבע בית הדין לעבודה כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעסיק ולמעשה התובע היה עובד של הוועד.
אשר לאופן סיום יחסי העסקה, קבע בית הדין לעבודה כי קיים קשר סיבתי בין התפטרות התובע למצבו הרפואי שהחמיר עם השנים, כך שבצירוף גילו המתקדם, הגיע התובע למצב בו לא יכול היה להמשיך בעבודתו. לפיכך, התובע זכאי לפיצויי פיטורים.
כמון כן בית הדין קבע כי התובע זכאי התובע לפדיון דמי הבראה, לפדיון חופשה ולפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לטובת קרן הפנסיה; התביעה לאובדן תשואות וכיסוי ביטוחי, לבד מהיותה תביעה לכפל פיצוי, שכן לא ניתן לתבוע הפרשות פנסיוניות ואובדן כיסוי ביטוחי, נדחתה בהעדר הוכחה.
מקור משפטי: סע”ש (אזורי ת”א) 41448-08-16 רפאל אזולאי – נציגות הבית משותף בשדרות קוגל 25, חולון (פורסם בנבו, 31.12.2019).
