מהו יום המנוחה השבועי לעובד שאינו יהודי?

מהו יום המנוחה של עובד שאינו יהודי?

סעיף 7 לחוק שעות עבודה ומנוחה, קובע כי לעובד מגיעה מנוחה פעם בשבוע של 36 שעות רצופות.

בחוק זה נקבע כי יום המנוחה השבועי של עובד יהודי יהיה יום השבת.

בחוק זה נקבע גם כי עובד שאינו יהודי, יוכל לבחור את יום המנוחה המקובל עליו, מבין הימים שבת, ראשון או שישי.

לכן על פי חוק זה, עובד שאינו יהודי יכול לבחור את יום המנוחה ללא קשר לדת שאליה הוא משתייך. לדוגמא, נוצרים, שיום המנוחה לפי דתם הוא יום ראשון, יכולים לבחור את יום המנוחה בעבודתם גם ביום שישי או ביום שבת.

יצוין כי על פי ההלכה המוסלמית, מקובל כי יום השישי הינו יום המנוחה השבועית, בעוד שעל פי ההלכה הנוצרית, מקובל שיום ראשון הינו יום המנוחה השבועית.

סעיף 7 לחוק הנ”ל נחקק בשנת 1951. מכאן שזכות הבחירה למי שאינו יהודי, הוכרה כזכות חוקית כבר בשנת 1951.

בית הדין לעבודה קבע כי “לגבי מי שאינו יהודי, יש לפרש את המונח “מקובל עליו” לאו דווקא  מבחינה דתית, לאור דתו, אלא לפי בחירתו האישית” (לפי פסק הדין הישאם חסן ג’ית נ’ עזבון המנוחה פאטמה אלסיאד). בהתאם לאמור בחוק, מנוחתו השבועית של העובד תהיה לפחות בת 36 שעות רצופות, דהיינו יום וחצי.

במילים פשוטות, העובד הוא זה שיבחר את יום המנוחה השבועית עבורו, כאשר המנוחה צריכה להיות רצופה ובאורך 36 שעות לפחות. בהתאם לחוק הפרשנות, תשמ”א – 1981, “יום” מוגדר “מחצות הלילה עד חצות הלילה שלאחריו”.

לכן, יום מנוחה לעובד שאינו יהודי יכול להיות מיום שישי בחצות ועד ליום שבת בשעה 12:00 בצהריים.

לדוגמה, במידה ויום המנוחה השבועי שנקבע לעובד הוא ביום ראשון, הרי שהמנוחה השבועית יכולה להתפרש באופן הבא בלבד:

– החל מהשעה 12:00 ביום שבת ועד השעה 23:59 ביום ראשון.

– החל מהשעה 00:00 ביום ראשון ועד השעה 12:00 ביום שני.

האם המעסיק יכול לאלץ אותי לבחור יום מנוחה על פי ההשתייכות הדתית שלי?

על פי פסק הדין אלקאדר אמאל נ’ מולה נוף בע”מ, המעסיק לא יכול לחייב את העובד הלא יהודי לבחור את יום המנוחה על פי דתו. לדוגמא, המעסיק לא יכול לחייב עובד מוסלמי, שיום מנוחתו לפי דתו הוא יום שישי, לבחור את יום שישי כיום המנוחה שלו.

האם יום המנוחה של עובד שאינו יהודי חייב להיות יום קבוע?

למרות שיום המנוחה של העובד הלא יהודי יכול להיבחר על ידו, על יום המנוחה הנבחר להיות קבוע ולא משתנה (על פי פסק הדין מדינת ישראל נ’ אופנת רנואר). הכוונה היא כי העובד או המעסיק לא יכול להחליט כי יום מנוחתו של העובד יהיה שונה כל תקופה מסוימת. לדוגמה, אם נקבע בהסכם העבודה של המעסיק והעובד שאינו יהודי, כי יום המנוחה של אותו עובד יהיה ביום ראשון, לא יהיה ניתן לקבוע כי יום המנוחה של אותו עובד ישתנה לאחר תקופת זמן ליום מנוחה אחר.                                       

רועי סבג, עורך דין דיני עבודה בחיפה