תובענה ייצוגית היא כלי משפטי ייחודי, במסגרתו “תובע אחד (או מספר תובעים) תובע בשם קבוצה של יחידים בגין פגיעה (בעלת אופי דומה) שכל אחד מבני הקבוצה נפגע מהפרת חובה בעלת אופי זהה כלפיו”. תביעה כזו יכולה להיות מוגשת לבית הדין לעבודה על ידי עובדי החברה.
פסק דין שניתן בתובענה כזו מהווה מעשה בית דין לגבי הנמנים עם הקבוצה, שאינם מודיעים על אי רצונם להיכלל בה.
מדובר בכלי דיוני משפטי רב עוצמה, בעל משמעות כלכלית וחברתית גדולה, אשר כרוך בסכנות לא מבוטלות ובהן “… חשש מובנה מהגשת תובענות סרק שמטרתן להפעיל על הנתבע בעל הכיס העמוק לחץ להתפשר, שמא יידרש לשאת בעלויות גבוהות הכרוכות בניהול תובענה ייצוגית, ובשל תוחלת הסיכון הגבוהה הטמונה בניהול הליך שנסב על סכום כסף משמעותי… חשש מובנה נוסף הוא שהתובע הייצוגי ובא כוחו יבואו לפשרה שעולה בקנה אחד עם האינטרס שלהם, על חשבון האינטרס של חברי הקבוצה…”
על-מנת לרסן את הסכנות הטמונות במכשיר התובענה הייצוגית, קבע המחוקק מנגנונים שנועדו להגן על הפרט ועל הכלל מפני שימוש לא רצוי בכלי זה ובהם, בין השאר, ההליך המקדמי של הגשת בקשה לאישור התובענה כייצוגית. בגדרו של הליך מקדמי זה, על בית הדין לקבוע האם מתקיימים התנאים המצטברים הבאים, אשר הותוו בחוק תובענות ייצוגיות ונדרשים לצורך האישור:
תביעה או עניין שהותרה הגשת תובענה ייצוגית לגביו: סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע, בין היתר, כי “לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בענין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית”. ככל שלא מדובר בתביעה או עניין כאמור – אין ערכאות השיפוט מוסמכות לאשר תובענה ייצוגית.
על זהות מגיש הבקשה לאישור תובענה ייצוגית והקבוצה בשמה ניתן להגישה להלום את הוראות סעיף 4 לחוק תובענות ייצוגיות. לענייננו רלוונטית הוראת סעיף 4(א)(1) לחוק, הקובעת: “אלה רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית כמפורט להלן… אדם שיש לו עילה בתביעה או בענין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם – בשם אותה קבוצה”. אמנם, סעיף 8(ג)(2) לחוק תובענות ייצוגיות כולל אפשרות לאישור תובענה ייצוגית תוך החלפת התובע המייצג, בנסיבות הקבועות בסעיף זה ובכפוף לכללי הפסיקה הרלוונטית. אולם, מובן כי גם במקרה שבו מתקיימות נסיבות אלו, מי שישמש כתובע מייצג בסופו של יום – בכל מקרה חייב לאחוז בעילה אישית כאמור בסעיף 4(א)(1) לחוק.
על הבקשה לאישור תובענה ייצוגית לעמוד בתנאי סעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות, לאמור:
“התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה”;
“תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין”;
“קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה”;
“קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב”.
בהתאם לסעיף 8(ג)(1) לחוק תובענות ייצוגיות “בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית אף אם לא התקיימו התנאים האמורים בסעיף קטן (א)(3) או (4), אם מצא כי ניתן להבטיח את קיומם של תנאים אלה בדרך של צירוף תובע מייצג או בא כוח מייצג או החלפתם, או בדרך אחרת..”.
