דו”חות איכון של עובדים – קביעת מקום מכשיר סלולארי
נושא קבלת דו”חות איכון של טלפונים חכמים, הפך לאחרונה חלק בלתי נפרד מהדיונים בבתי הדין לעבודה, בעיקר בתיקים בהם מתעוררות מחלוקות לגבי עצם נוכחות עובדים במקומות עבודה ובשעות עבודה. הפסיקה בישראל מתמודדת עם סוגיה זו, במטרה לאזן בין הצורך בראיות לבין הפגיעה האפשרית בפרטיות העובדים.
קביעת בית הדין הארצי בעניין פישר תעשיות
בעניין פישר תעשיות (ע”ע (ארצי) 40711-04-17 פישר תעשיות פרמצבטיות בע”מ – שטטר), נידונה בקשה של עובד לקבל דו”ח איכון לצורך הוכחת קיומם של יחסי עבודה. בית הדין קבע כי כאשר עובד מבקש דו”ח איכון עבור עצמו, הפגיעה בפרטיותו מתמזערת כיוון שהמידע נוגע אליו ונעשה בהסכמתו. בנוגע לכך נקבע כך:
“…עד היום כאשר עובד ביקש מתן צו איכון של מכשיר הטלפון שלו לצורך ביסוס טענותיו אודות קיומן של יחסי עבודה או היקף שעות העבודה הרי שהדבר ניתן ללא קושי מיוחד. הטעם לכך הוא שבמצבים אלה מתאיינת הפגיעה בפרטיות העובד, שהרי הצו מתייחס למידע הנוגע לו וניתן לבקשתו ובהסכמתו.”
באופן זה, הבהיר בית הדין כי יש חשיבות לאופי הבקשה ולכך שהמידע נוגע באופן ישיר לזכויות העובד.
התייחסות לנוכחות במקום העבודה כראיה – פס”ד חנדל
בפסק דין נוסף, חנדל נ’ איפא שקולניק פלסט בע”מ (בר”ע (ארצי) 29882-07-17), הובהר כי דו”חות איכון יכולים להוות ראיה לכאורה לנוכחות בחצרי המעסיק או במקומות עבודה. יחד עם זאת, הובהר כי אין בדו”חות אלו כדי להוות הוכחה סופית לתביעה אלא כראיה תומכת בלבד:
“לעניין זה יפים על דרך ההיקש הדברים שנאמרו בעניין פסגות בהקשר לפלט שיחות… עובדה זו אינה שוללת היענות לבקשה לגילוי מסמכים. בית הדין האזורי יקבע בתום ההליך את המשקל שיש ליתן לראייה זו, בהתחשב במארג הראיות והעדויות שיהיה לפניו ובהשתלבות הראייה במארג”.
באופן זה מבהירים בתי הדין כי אין לראות בדו”ח איכון כלי בלעדי או מוחלט להוכחת שהות במקום מסוים אלא כחלק ממארג הראיות בכללותו.
איזון בין זכות הפרטיות לבין עקרונות הגילוי
בפסק הדין של פישר תעשיות, ציין בית הדין הארצי את הצורך באיזון מדויק בין הפגיעה האפשרית בפרטיות העובד לבין זכויות הגילוי והוגנות ההליך, והדגיש כי יש למצוא פתרונות מידתיים כאשר זכויות אלו עומדות זו מול זו:
“נקודת המוצא היא כי הזכות לפרטיות, ככל זכות אדם, הינה יחסית… יש צורך במציאת פתרון כששני האינטרסים דרים בכפיפה אחת מתוך פשרה וויתור הדדי, ולא מתוך עליונות האינטרס האחד וביטולו של רעהו.”
בהתאם לכך, נקבעו מבחנים שיבחנו את נחיצות הבקשה, היקף המידע, ציר הזמן ואופן הגילוי. כך, הבקשה מתמקדת בשעות העבודה בלבד כדי להבטיח פגיעה מינימלית בפרטיות.
שימוש במנגנוני סינון ומידתיות
נוסף על כך, בתי הדין נוהגים לאפשר סינון של מידע שאינו רלוונטי טרם מסירתו, כאשר בתיק פישר תעשיות נקבע כי המידע שיגיע מחברות התקשורת יעבור קודם כל לעיון בלעדי של באי-כוח הצדדים, ויושחר כל מידע שאינו נוגע למחלוקת עצמה:
“המידע שיתקבל מחברת התקשורת יועבר לבאי-כוחם של התובעים… באי-כוחם של התובעים למחוק מדפי המידע כל מידע שהוא בבחינת ‘מידע עודף’… ולאחר מכן יוגש לעיונו של בית הדין”.
סיכום
האיזון בין זכויות העובד לפרטיותו לבין האינטרסים של גילוי האמת הוא אתגר מורכב עבור בתי הדין לעבודה. באמצעות פסיקות אלו, בתי הדין מנסים להגדיר את האופן שבו דו”חות איכון ישמשו בתיקים תוך צמצום הפגיעה בזכויות הפרט. עורך דין המתמחה בדיני עבודה יוכל לסייע לעובדים ולמעסיקים להבין את זכויותיהם ואת המגבלות המשפטיות בשימוש בדו”חות איכון בהליכים משפטיים.
רועי סבג, עורך דין דיני עבודה בחיפה
משרדנו מתמחה בייצוג עובדים ומעסיקים בהליכים משפטיים בבתי הדין לעבודה. משרדנו מייצג את לקוחותיו בפריסה ארצית – במסירות רבה ודואג להם במקצועיות ויעילות. זקוקים לייעוץ משפטי ולעורך דין דיני עבודה – אנא צרו עם משרדנו קשר בטלפון 04-625-0000