מהו הסכם קיבוצי?

מהו הסכם קיבוצי?

הסכם קיבוצי הוא הסכם שמטרתו היא לשפר את תנאי העסקתם של העובדים באמצעות העלאת השכר של העובדים, קבלת זכאות למענקים, תוספת על ותק, ביגוד וכדומה.

כדי שהסכם ייחשב כהסכם קיבוצי ולא כהסכם רגיל, עליו לעמוד במספר תנאים מחייבים על פי חוק ההסכמים הקיבוציים:

התנאי הראשון – ההסכם הקיבוצי חייב להיות בענייני עבודה כגון תנאי העסקה, יחסי עבודה, זכויות וחובות של ארגונים בעלי ההסכם.

התנאי השני – ההסכם הקיבוצי חייב להירשם אצל רשם ההסכמים הקיבוציים עד 60 ימים מיום חתימתו. זאת כדי שלכל המעוניין תהיה גישה לתוכן ההסכם.

התנאי השלישי – על ההסכם הקיבוצי להיחתם בין שני צדדים. מצד אחד, ארגון עובדים יציג במקום העבודה ומצד שני, מעסיק או ארגון מעבידים.

 התנאי הרביעי – על ההסכם הקיבוצי להיעשות בכתב, בניגוד להסכמים אחרים שיכולים להיות גם בעל פה.

הסכם שלא מתקיימות לגביו כל דרישות חוק ההסכמים הקיבוציים הינו במעמד של “הסדר קיבוצי”. הוא בעל תוקף מחייב אך מעמדו החוקי נחות מזה של ההסכם הקיבוצי.

יש שני סוגי הסכמים קיבוציים: הסכם קיבוצי כללי (הסכם הענפי) והסכם קיבוצי מיוחד (הסכם הוולונטרי).

הסכם קיבוצי כללי הוא הסכם קיבוצי שנערך בין ארגון עובדים לארגון מעסיקים והוא משפיע על מעסיקים ועובדים בענף כולו. לדוגמה: ההסכם קיבוצי בין הסתדרות העובדים הכללית החדשה (ארגון עובדים) לבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים (ארגון מעסיקים).

הסכם קיבוצי מיוחד הוא הסכם קיבוצי הנערך בין ארגון עובדים למעסיק יחיד ולכן הוא יחול רק על המעסיק ועובדיו או על חלק מעובדיו (בכפוף להסכם שנערך). לדוגמה: הסכם שנחתם בין עובדי פיצה האט לבין ההסתדרות.

תוקף של הוראות בהסכם הקיבוצי

בתי הדין לעבודה קבעו כי הוראה בהסכם קיבוצי בעניין שכר ותנאי עבודה – מחייבת בשני מישורים:

אחד, המישור ההסכמי ובו יש תוקף מחייב להוראה ביחסים שבין הצדדים להסכם, לדוגמה – בין ההסתדרות הכללית וועד העובדים לבין המעסיק או ארגון העובדים

השני, המישור הנורמטיבי, ובו יש תוקף מחייב להוראה בהסכם קיבוצי במישור האישי. כלומר, בין המעסיק מצד אחד לבין כל אחד מיחידי העובדים עליהם חל ההסכם הקיבוצי מצד שני.

על מי חל ההסכם הקיבוצי?

מושכלות יסוד במשפט העבודה הקיבוצי הן, כי הסכם קיבוצי חל על כלל עובדי יחידת המיקוח, אלה החברים בארגון העובדים היציג ואלה שאינם חברים בו. לפי שנקבע סעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי”ז – 1957 “הוראות שבהסכם קיבוצי בדבר תנאי-עבודה, סיום-עבודה, וחובות אישיות המוטלות לפי אותן הוראות על עובד ומעביד וזכויות המוקנות להם (להלן – הוראות אישיות), יראו אותן כחוזה-עבודה בין כל מעביד וכל עובד שעליהם חל ההסכם, ותקפן אף לאחר פקיעת תקפו של ההסכם הקיבוצי, כל עוד לא שונו או לא בוטלו כדין; השתתפות בשביתה לא יראו כהפרת חובה אישית.”

לפיכך, גם עובדים שכלל לא השתתפו במשא-ומתן ובניסוח ההסכם, מחויבים לקיים את ההסכם ולחיות איתו יום יום.

פרשנות הסכם קיבוצי

בתי הדין לעבודה הכריעו, כי פרשנות של הסכם קיבוצי תיעשה על פי תכליתו של ההסכם, מטרתו ואומד דעתם של הצדדים, לאור לשונו של ההסכם ולפי ההקשר התעשייתי של המפעל.

כמו כן, בית הדין לעבודה פסק בעבר, כי ככל שחלף זמן מכירת הסכם יש ללמוד על אומד דעת הצדדים מהתנהגותם במהלך השנים. על כן, יש לתת משקל מוגבר לאופן יישום הצדדים את הוראות ההסכם.

צו הרחבה

צו הרחבה הוא צו המרחיב את תחולתו של הסכם קיבוצי על קבוצות עובדים שאינן כלולות בהסכם. צו ההרחבה יכול להרחיב תחולה מלאה של הסכם קיבוצי או הוראות מסוימות מתוך ההסכם. כמו כן, הוא מכיל בתוכו את סוגי העובדים והמעסיקים שעליהם חל הצו. צו הרחבה הוא צו המוצא על ידי שר העבודה.

 רועי סבג, עורך דין דיני עבודה