במאמר זה נבחן את המושגים הסכם קיבוצי וצו הרחבה, נעמוד על ההבדלים המרכזיים ביניהם ונסביר את המשמעות המשפטית של כל אחד מהם. בנוסף, נבין מי הם הצדדים להסכם קיבוצי, מי אחראי על הוצאת צו הרחבה ובאילו ענפים הוא קיים. כמו כן, נסקור את סוגי ההסכמים הקיבוציים השונים הקיימים – הסכם קיבוצי כללי מול הסכם קיבוצי מיוחד, ואילו תנאים כל אחד מהם מסדיר.
הסכם קיבוצי ומהם הצדדים לו?
הסכם קיבוצי הוא הסכם שנחתם לאחר מו”מ בין ארגון עובדים יציג לבין מעסיק בודד או ארגון מעסיקים. ארגון עובדים יציג הוא ארגון המוסמך לנהל מו”מ עם המעסיק בשם העובדים בענף או במקום עבודה מסוים. על פי החוק, כדי שארגון יהיה יציג, לפחות שליש מהעובדים במקום העבודה צריכים להיות חברים בו, והארגון חייב להיות גוף רשום עם תקנון מסודר.
ההסכם הקיבוצי עוסק בתנאים הניתנים לעובד בעבודתו, כגון שעות עבודה, שכר, חופשות ותנאי סיום העסקה, ומסדיר את יחסי העבודה בין העובד למעסיק. הוא חל על עובדים ומעסיקים החתומים עליו או משתייכים לארגונים החתומים עליו, וכולל מנגנון אכיפה פנימי, כלומר, הצדדים להסכם אחראיים לוודא את קיום ההסכם. כך, כל צד מבצע את האכיפה בעצמו מול הצד השני, באמצעות הארגון או דרך פנייה ישירה למעסיק.
חשוב לזכור כי הסכם קיבוצי הוא הסכם משפטי המחייב את הצדדים לו במשך כל התקופה בה הוא בתוקף. כלומר, כל תנאי בהסכם זה גובר על כל חוזה אישי שקיים מול העובד או על כל נוהג כלשהו הקיים במקום העבודה. עם זאת, התנאים בהסכם הקיבוצי לא גוברים על הוראות חוק המרחיבות את זכויות העובד.
סוגי ההסכמים הקיבוציים הקיימים – הסכם כללי והסכם מיוחד:
ככלל, קיימים שני סוגים עיקריים של הסכמים קיבוציים: הסכם קיבוצי כללי והסכם קיבוצי מיוחד.
הסכם קיבוצי כללי הוא הסכם שנחתם בין ארגון מעסיקים לבין ארגון עובדים, והוא חל על מספר ענפים או על ענף שלם. כלומר, ההסכם אינו מוגבל למקום עבודה מסוים, אלא תחולתו רחבה ומשתרעת על כלל המעסיקים והעובדים בענף, גם אם אינם צד להסכם עצמו. דוגמה לכך היא ההסכם הקיבוצי שנחתם בין ההסתדרות לבין התאחדות התעשיינים, שבו נקבעים תנאי עבודה אחידים לכלל העובדים בענף התעשייה.
לעומת זאת, הסכם קיבוצי מיוחד נחתם בין מעסיק בודד לבין ארגון עובדים, והוא חל רק על המעסיק הספציפי ועובדיו או על חלק מהם. הסכם זה נועד לתת מענה למצבים ייחודיים, כגון תנאי עבודה מיוחדים במקום עבודה מסוים או עבור עובדים בעלי צרכים מיוחדים. הסכם כזה יכול להיות גם חד פעמי או זמני, למשל בעתות חירום או אירועים חריגים. התחולה שלו מצומצמת בדרך כלל למקום עבודה מסוים או לקבוצה מוגדרת של עובדים, והוא לא חל על כלל הענף. דוגמה להסכם מיוחד היא הסכם שמסדיר את תנאי העבודה של עובדי חברת הייטק ספציפית.
מהו צו הרחבה?
לעומת ההסכם הקיבוצי, צו הרחבה הוא צו המונפק על ידי שר העבודה במטרה להרחיב את תחולת הסכם קיבוצי קיים, כך שיחול גם על קבוצות עובדים נוספות שלא נכללו בהסכם המקורי. משמעות הדבר היא שהמדינה נוטלת על עצמה את האחריות לאכוף את תנאי ההסכם כלפי כלל המעסיקים בענף המסוים, גם אם אינם צד להסכם. כך למעשה צו ההרחבה מהווה סוג של חקיקה משנית הרלוונטית לכלל המשק או הענף, ולכן המשמעות המשפטית של צו זה היא שכל הפרה שלו עלולה להיחשב כהפרת חוק ולגרור סנקציות שונות מצד משרד העבודה. דוגמה ידועה לצו הרחבה היא צו ההרחבה להסכם פנסיה חובה, שמחייב את כלל העובדים במשק. כמו כן, חשוב להדגיש כי צווי הרחבה מיושמים במגוון רחב של ענפים נוספים, כגון: שמירה ואבטחה, ניקיון ואחזקה, אספקת כוח אדם, בנייה, שירותי הסעדה מוסדית, רשתות שיווק מזון, מלאכה ותעשייה זעירה, יהלומים, חקלאות, קולנוע, מוסכים, מלונאות, הובלה, פלסטיקה, יבוא ויצוא, מסחר ועוד.
חשוב להבין כי גם הסכם קיבוצי וגם צו הרחבה ממלאים תפקיד חיוני בשמירה על זכויות העובדים ובבניית יחסי עבודה הוגנים בין עובדים למעסיקים. כל אחד מהם מספק הסדרה ברורה של תנאים ונותן תוקף חוקי לזכויות העובדים. עם זאת, השניים פועלים בדרכים שונות, כאשר הסכם קיבוצי מתמקד בהסדרה פנימית בענף או במקום עבודה, בעוד שצו הרחבה מבטיח את תחולת התנאים על כל העובדים בענף, ומספק אכיפה חיצונית על ידי המדינה.
