עיסוק כקבלן שירות לביצוע עבודות ניקיון מצריך רישיון מיוחד

מעסיקים, הוגש נגדכם כתב אישום בגין עיסוק כקבלן שירות לביצוע עבודות ניקיון ללא רישיון מיוחד? במאמר זה נדון בעבירות של “עיסוק כקבלן שירות לביצוע עבודות ניקיון ללא רישיון”.

משרדנו מייצג מעסיקים אשר הוגש כנגדם כתב אישום מצד המדינה לבית הדין לעבודה בשל הפרת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם. 

ייצוג מעסיקים שהוגש כנגדם כתב אישום לבית הדין לעבודה בגין עבירות פליליות, דורש עורך דין דיני עבודה בעל ניסיון משפטי רב בהתמודדות מול המדינה כמאשימה, שכן ברשות המדינה כוח, עוצמה כלכלית וידע משפטי רב בניהול הליכים פליליים נגד מעסיקים.

הגדרת קבלן שירות בתחום הניקיון

בסעיף 2(א) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, נקבע כך:

“לא יעסוק אדם כקבלן כוח אדם אלא אם כן הוא בעל רישיון לכך מאת השר ועל פי תנאי הרישיון.”

סעיף 10א(א) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם שכותרתו ” קבלני שירות” קובע כך:

“הוראות סעיפים 2 עד 9 והוראות פרק ד’, ובכלל זה סמכות השר להתקין תקנות לפי סעיפים 2(ד), 3(א)(2) ו-4(ב), יחולו לגבי קבלן שירות, בשינויים המחויבים…”

מכאן שחובת הרישוי הקבועה בסעיף 2(א) לחוק חלה גם על קבלן שירות.

“קבלן שירות” מוגדר  בסעיף 1 לחוק העסקת עובדים כ”מי שעיסוקו במתן שירות באחד תחומי העבודה המפורטים בתוספת השניה, באמצעות עובדיו, אצל זולתו;” בתוספת השניה לחוק מוגדרים תחומי העבודה הבאים: ניקיון ושמירה. נוכח זאת, כאשר בית הדין לעבודה נדרש לבחון האם חברה כלשהי פעלה ללא רישיון קבלן שירות כמתחייב בחוק העסקת עובדים, על המדינה (המאשימה) להוכיח שהחברה ענתה בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום על הגדרת קבלן שירות בתחום הניקיון.

פרשנות הפסיקה להגדרת קבלן שירות בתחום הניקיון על פי חוק

בהגדרת קבלן שירות בחוק לא ניתן פירוט בדבר היקף העיסוק המינימאלי בתחומי העבודה שבתוספת השניה שיצדיק קביעה שמדובר בקבלן שירות.

טענה נפוצה מצד חברות שמוגש נגדן כתב אישום היא שיש לבחור בפרשנות המקלה עם עם החברה הנאשמת בהתאם להוראת סעיף 34 כא לחוק העונשין, הקובע “ניתן דין לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו, יוכרע הענין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין”.

בפסיקה נקבע כי לצורך הפרשנות של נורמה פלילית והפעלת הכלל של הפירוש המקל עם הנאשם בהתאם לסעיף 34כא לחוק העונשין יש לבחון תחילה את לשון החוק “ובמסגרת כך יש לבחון את התכלית הסובייקטיבית המשקפת את רצון המחוקק ההיסטורי, ובצידה התכלית האובייקטיבית הנורמטיבית, שעניינה המטרה והערכים שהדין נועד להגשים.”

עוד נפסק כי אם בחינת התכלית, על שתי פניה, תעלה יותר מפירוש סביר אחד לדין, ולא ניתן להכריע איזה מהם סביר יותר על רקע כוונת החוק, כי אז, ורק אז, יועדף הפירוש המקל עם הנאשם.

בדברי ההסבר לתיקון חוק העסקת עובדים בהקשר להחלת חובת הרישוי על קבלני שירות צוינו הדברים הבאים:

“מטרת החלת חובת הרישוי על קבלני שירות, היא לחזק את הפיקוח על קבלני השירות כדי לשמור על זכויותיהם של עובדים חלשים במשק. תחומי הניקיון, השמירה והאבטחה הכלולים בתוספת המוצעת לחוק קבלני כוח אדם, הם תחומי עבודה שבהם אין לחברות הנותנות שירותים “מפעל” משלהן, אלא הן פועלות בחצרים של מפעלים בבעלות אחרים…

כמו כן, עובדים המועסקים בתחומים אלה נמנים עם קבוצות העובדים החלשים יותר במשק…

חלק גדול מעובדים אלה מועסק במשרות חלקיות, כ- 35 אחוזים מהם בשמירה, באבטחה ובניקיון… עוד יצוין שתחלופת העובדים בענפים אלה גבוהה במיוחד….

על פי החוק כאמור “קבלן שירות” יוגדר כמי שעיסוקו במתן שירות בתחומים האמורים שנקבעו בתוספת, באמצעות עובדיו, אצל זולתו. לפיכך ההגדרה אינה כוללת קבלנים עצמאים בתחומים האמורים, שמבצעים עבודות עצמאיות אצל הזולת”.

מדברי ההסבר כמפורט לעיל עולה שתכלית חובת הרישוי של קבלני שירות היא להגן על עובדים בענפים אלה ולשמור על זכויותיהם, שכן מדובר בעובדים הנמנים על השכבות החלשות בשוק העבודה, אשר מועסקים על ידי נותני שירות בחצרים של מפעלים אחרים.

בהתאם לדברי ההסבר עולה כי עובדים עצמאים בתחומי ניקיון ושמירה מוחרגים מתחולת הסעיף, וכי החובה לקבלת רישוי חלה על מי שנותן שירותים בתחומים האמורים על ידי עובדיו. השימוש במונח “עובדיו” מלמד שחובת הרישוי מוטלת על מעסיק הנותן שירותים בתחומי הניקיון או השמירה על ידי יותר מעובד אחד.

המבחנים להגדרת מעסיק כקבלן שירות בתחום הניקיון

בית הדין לעבודה קבע כי לצורך הקביעה אם מעסיק הנותן שירותים מגוונים עונה על הגדרת קבלן שירות, יש לבחון בכל מקרה ומקרה מה מהות השירותים שאותו מעסיק מספק, מה מספר העובדים שהוא מעסיק ובאיזה תפקידים הם מועסקים.

השאלה אם מעסיק עונה על הגדרת קבלן שירות בחוק העסקת עובדים תזכה למענה ראוי בהפעלת מבחן עיקר העיסוק. פרשנות זו אין בה כדי להחמיר יתר על המידה עם המעסיקים, ויש בה כדי להגן במידה הנדרשת על עובדים בתחומי הניקיון והשמירה שעליהם ביקש המחוקק להגן בחוק זה.

על מהותו של מבחן עיקר העיסוק לצורך פרשנות חוק העסקת עובדים ניתן להקיש מהפסיקה הענפה של בתי הדין לעבודה בעניין תחולת צווי הרחבה, לרבות בענף הניקיון. על-פי הפסיקה, המבחן המכריע בעניין תחולת צו הרחבה הוא מבחן עיקר העיסוק, כך שעל בית הדין לקבוע מהי הפעילות העיקרית במפעלו של המעסיק. מבחן עזר מהותי הוא מהו התחום שבו עוסקים מרבית עובדי המפעל.

במבחנים שנקבעו בפסיקת בית הדין הארצי בשאלת עיקר העיסוק לצורך תחולת צווי הרחבה ניתן להיעזר, אם כן, לצורך הקביעה אם מדובר בקבלן שירות כהגדרתו בחוק העסקת עובדים, מקום בו אותו מעסיק מספק מגוון שירותים.

אחריות נושא משרה בחברה למחדלי החברה

סעיף 21 לחוק העסקת עובדים מטיל חובת פיקוח על נושא משרה בחברה וקובע כך:

(א) נושא משרה חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות כאמור בסעיף 20 בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; המפר את חובתו האמורה, דינו – קנס כקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין; לעניין סעיף זה, ‘נושא משרה’- מנהל פעיל בתאגיד, שותף – למעט שותף מוגבל – ופקיד שתפקידו למנוע הפרת חוק זה.

(ב) נעברה עבירה לפי סעיף 20 בידי תאגיד, חזקה היא שנושא משרה הפר חובתו האמורה בסעיף זה, אלא אם כן הוכיח שנהג ללא מחשבה פלילית וללא  רשלנות ועשה כל שניתן כדי למנוע את העבירה”.

מכאן, המדינה מגישה לעיתים קרובות כתבי אישום גם כנגד הנהל הפעיל ובעל המניות של החברה הנאשמת, כאשר הוא עונה להגדרת נושא משרה לפי סעיף 21 לחוק כאמור.

סעיף 21(ב) קובע שאם נעברה עבירה על ידי התאגיד לפי סעיף 20, חזקה על נושא המשרה בתאגיד שהפר חובתו. חזקה זו ניתנה לסתירה במידה ועלה בידי נושא המשרה להוכיח שנהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ושעשה ככל האפשר כדי למנוע את ביצוע העבירה.

משרד עורכי דין דיני עבודה רועי סבג  –  ייצוג מעסיקים שהוגש כנגדם כתב אישום