קיזוז משכרו של עובד בגין נזק

נהג עבר תאונה ברכב העבודה. האם מותר למעסיק לקזז משכרו של העובד את הנזקים שנוצרו בעקבות התאונה?

בחוק הגנת השכר, התשי”ח-1958 קובע המחוקק רשימת ניכויים שניתן לנכות משכר עבודה של עובד. בין היתר, קובע החוק כי המעסיק רשאי לנכות משכרו של עובד חוב, כדלקמן:

ניכויים משכר עבודה (תיקון מס’ 28) תשע”ד-2014

25. (א)  לא ינוכו משכר עבודה אלא סכומים אלה:

(6)   חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעסיק, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע שכר העבודה;  

(ב)  על אף האמור בסעיף קטן (א), חדל עובד לעבוד אצל המעסיק, רשאי המעסיק לנכות משכרו האחרון של עובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות.

כאמור, כפי שנקבע בחוק, אכן ניתן לנכות משכרו של עובד חוב שנוצר אך זאת רק בהתאם לתנאים הבאים:

התנאי הראשון, יש לוודא כי ישנה התחייבות בכתב בין העובד למעסיק על ניכוי החוב.

התנאי השני, הסכום שינוכה יהיה עד רבע משכר העבודה.

דרישת ההתחייבות בכתב בסעיף 26(א)(6) היא כדי למנוע החלטה חד צדדית של המעסיק לנכות סכומים שלא סוכמו בינו לבין העובד. בהסכם ההתחייבות, על המעסיק לקבוע מהו הסכום שינוכה מהשכר, ועל העובד לתת את הסכמתו לניכוי זה.[1]

כאשר ישנו ניכוי חוב מוסכם בין העובד למעסיק, גובה הסכום המנוכה (המותר עפ”י חוק) הוא עד לרבע מהשכר של העובד, אלא במקרה של הפסקת עבודה – אז רשאי המעסיק לנכות את החוב במלואו משכרו האחרון של העובד.

בעניין סע”ש (אזורי ת”א) 17908-11-15 איגור ליאונידוב – א.ס. איתן בע”מ (נבו 17.09.2018), מדובר במקרה עובד שעשה תאונה עם רכב עבודה אשר בעקבותיה, ניכה המעסיק משכרו של העובד חיובי השתתפות עצמית. העובד טוען כי הניכויים קוזזו ללא הסכמתו.

בית הדין לעבודה קבע כי אמנם הסכם עבודה או הודעה לעובד על תנאי העבודה לא הוכחו, אך העובד חתם על טופס קבלת רכב. בטופס זה התחייב העובד בכתב לשאת בהשתתפות העצמית בגין נזק שיגרם בעת השימוש ברכב, שנגרם ברשלנות.[2]

לנוכח התחייבותו של העובד כאמור, קבע בית הדין לעבודה, באותן נסיבות, כי מאחר שהנזק  נגרם שלא ברשלנותו של העובד, הרי שניכוי הכספים משכרו לא היה כדין ועל כן זכאי העובד להחזר הכספים.

[1] סע”ש (אזורי ב”ש) 6144-06-18 יואל ביתן – הסעות מוני סיטון בע”מ פסקה 33 לפסק דינה של השופטת אנגלברג שהם (נבו 30.12.2021).

[2] סע”ש (אזורי ת”א) 17908-11-15 ליאונידוב – א.ס. איתן בע”מ פס’ 33-34 לפסק דינו של השופט ספיבק (נבו 17.09.2018).