ביטול רישיון כוח אדם, ניקיון או שמירה
- חוק קבלני כוח אדם מנהיג משטר של רישוי, כשההלכה הפסוקה עמדה בפסקי דין רבים על תכליתו הראויה של משטר זה. כך למשל, בעש”ר (ארצי) 59600-12-20 דג’אנגו עובדים זרים לבניין בע”מ – מדינת ישראל [נבו] (2.3.21) נאמר כי:
- “משטר רישוי הוא אמצעי פיקוח מינהלי על דרך פעילותו של מקבל הרישיון. לצורך הגשמת תכלית החקיקה והגברת וודאותה ובהירותה, כמו גם השוויון, נקבעו נהלים מפורטים בדבר התנאים בהם נדרש לעמוד מבקש הרישיון כתנאי לקבלתו. לאור התנאים שהוגדרו נבחנת גם פעילותו השוטפת של בעל הרישיון. בנוסף, הרישיונות וההיתרים מכוחם ניתנים לתקופה קצובה, ועם פקיעתם בידי בעל הרישיון או ההיתר לפנות לרשות המוסמכת ולבקש חידושם …. קציבת תקופת הרישיון היא אמצעי להידוק הפיקוח, שכן במסגרת בקשה לחידושו נבחנים מחדש עמידת מבקש הרישיון בתנאים לקבלתו”.
- סעיפים 6(א)(1), (3) ו (6) לחוק קבלני כוח אדם מסמיכים את הרשות לבטל רישיון או לסייגו. וכך נאמר בהם:
“6(א) השר רשאי, לאחר שנתן לבעל הרישיון הזדמנות להשמיע טענותיו, לסייג את הרישיון או לבטלו אם התקיים בקבלן כוח האדם אחד מאלה:
- הרישיון ניתן על יסוד מידע כוזב או שגוי;
……
(3) הוא הפר תנאי שברישיון;
…….
(6) הוא הפר חובה מהותית מהחובות המוטלות עליו על פי הוראה שבחיקוק, בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה המעניק זכויות לעובדים, לאחר שניתנה לו התראה מאת השר”.
- במילים אחרות, כך לדוגמה כל עוד קבלן שירותים לא הפר חובה שנקבע לגביה שהיא מהותית, אז לא ניתן לבטל לו את הרישיון.
- ההחלטה בבקשה למתן רישיון או להאריכו וכן החלטה לבטלו – היא החלטה מינהלית. משכך, הביקורת השיפוטית על החלטות בעניינים אלה היא ביקורת מינהלית, ובית הדין אינו מחליף את שיקול דעת הרשות בשיקול דעתו. לענין זה יפים הדברים שנאמרו בעש”ר (ארצי) 21903-07-14 אדגר מיטב מאגרי אנוש בע”מ נ’ מדינת ישראל – רשות האוכלוסין וההגירה [נבו] (7.9.15).
