מעסיק הפקיד 8.33% והעובד התפטר ללא סעיף 14 – האם ניתן לדרוש החזר?

התשובה הקצרה: לא בהכרח, ובנסיבות המתוארות קיימים מכשולים משמעותיים בפני החזרת הכספים למעסיק. העובד מועסק משנת 1990, והמעסיק הפקיד בעדו 8.33% לרכיב הפיצויים כבר מהיום הראשון לעבודה. העובדה שהעובד התפטר ולא חתם על נספח סעיף 14 אינה מאפשרת למעסיק לקבל אוטומטית את מלוא הכספים בחזרה. היעדר החתימה חשוב בעיקר לשאלה אם ההפקדות באו במקום חבותו העתידית של המעסיק בפיצויי פיטורים, אך שאלת החזרת כספים שכבר הופקדו כפופה גם לסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, לסוג הקופה, להסכמים שחלו ולהוראות חוק קופות הגמל.

מאחר שההפקדות בוצעו מהיום הראשון, אין תקופה שבה העובד עבד ללא הפקדה של 8.33%. עם זאת, עדיין חייבים לחלק את שנות העבודה לתקופות משפטיות: השנים שלפני האישור הכללי לפי סעיף 14, השנים שלאחר האישור הכללי אך לפני פנסיית החובה, והשנים שבהן חל צו פנסיית החובה. החלוקה אינה משנה את עצם העובדה שהכסף הופקד, אלא את המקור המשפטי להגנתו ואת התנאים האפשריים להחזרתו.

מדוע שנת 1990 משנה את התשובה?

עובד שהועסק משנת 1990 צבר זכויות תחת כמה משטרים משפטיים. האישור הכללי מכוח סעיף 14 פורסם רק בשנת 1998, וצו ההרחבה לפנסיית חובה נכנס לתוקף בשנת 2008. הביטוי “התקופה המוקדמת” במאמר מתייחס אפוא לשנים 1990-2007, כלומר לשנים שקדמו לצו פנסיית החובה. בתוך תקופה זו יש להבחין בין השנים 1990 עד יוני 1998, שקדמו גם לאישור הכללי, לבין השנים מיוני 1998 עד סוף 2007, שבהן כבר היה אפשר להחיל את האישור הכללי באמצעות הסכם מתאים בכתב.

התקופה	מה ידוע במקרה שלנו	מה צריך לבדוק	המשמעות האפשרית
1990 עד יוני 1998	המעסיק הפקיד 8.33% מהיום הראשון	לאיזו קופה או פוליסה הופקד הכסף, האם הכספים יועדו גם לקצבה, והאם חל הסכם קיבוצי או אישור פרטני	האישור הכללי עדיין לא פורסם. ההפקדה לבדה אינה יוצרת סעיף 14, אך סעיף 26 עשוי למנוע את החזרת הכספים.
מיוני 1998 עד סוף 2007	ההפקדה המלאה של 8.33% נמשכה	האם נערך הסכם בכתב לפי האישור הכללי, ומה נקבע בפוליסה ובהסכם בנוגע להחזרת כספים	ללא הסכם תקף אין בדרך כלל סעיף 14 מלא מכוח האישור הכללי. למרות זאת, סעיף 26 עשוי לשריין את הכספים שכבר הופקדו.
2008 עד 2013	המעסיק המשיך להפקיד 8.33%, יותר משיעורי החובה המדורגים בחלק מהשנים	מה היה שיעור החובה בכל שנה, האם חל הסדר מיטיב ומה דינו של החלק שמעל שיעור החובה	החלק שהופקד מכוח צו פנסיית החובה כפוף לסעיף 14 מכוח הצו ומוגן בדרך כלל מהחזרה. את היתרה יש לבדוק בנפרד.
משנת 2014 ואילך	הופקדו 8.33% במקום שיעור חובה של 6%	האם הוחל סעיף 14 גם על תוספת 2.33%, האם מדובר בהסדר מיטיב והאם קיימת הוראת החזרה מפורשת ותקפה	6% הם בדרך כלל רכיב החובה המוגן. גם 2.33% הנוספים אינם חוזרים אוטומטית ונדרשת בדיקה לפי סעיף 26 וההסדרים החלים.

במקרה שלנו אין שאלה מתי החלו ההפקדות: הן החלו ביום הראשון לעבודה בשנת 1990. השאלה היא מה היה טיבן המשפטי בכל שלב. אם הכספים הופקדו לאורך השנים בקרן פנסיה או בביטוח מנהלים המיועד גם לקצבה, סעיף 26 עשוי לחסום את החזרתם גם בהיעדר נספח סעיף 14. לכן המסמך החשוב אינו רק חוזה העבודה, אלא גם הפוליסה או תקנון המוצר שאליו הופקדו הכספים מאז 1990.

מה קובע סעיף 14 ומה לא קובע היעדר חתימה?

סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים מאפשר לראות בתשלומי המעסיק לקופה תחליף לפיצויי הפיטורים לגבי השכר והתקופה המכוסים, אם הדבר נקבע בהסכם קיבוצי או אושר בידי שר העבודה. האישור הכללי משנת 1998 דורש, בין היתר, הסכם בכתב עם העובד, פירוט ההפקדות וצירוף נוסח האישור. הוא כולל גם ויתור מראש של המעסיק על החזרת הכספים, למעט חריגים מוגדרים.

לכן, כשאין חתימה ואין מקור קיבוצי אחר, המעסיק עשוי להתקשות לטעון שהפקדה של 8.33% פטרה אותו מראש מכל השלמה במקרה של פיטורים. אבל המסקנה ההפוכה – שכל הכסף חוזר למעסיק בעת התפטרות – אינה נכונה. שאלת הפטור מתשלום עתידי ושאלת הזכות למשוך כספים שכבר הופקדו הן שאלות שונות.

האם סעיף 26 מתנגש עם היעדר חתימה על סעיף 14?

לא. המשפט “העובד לא חתם על סעיף 14 ולכן המעסיק יכול לקבל את הכספים בחזרה” אינו נכון. היעדר חתימה על האישור הכללי וסעיף 26 עוסקים בשני שלבים שונים.

1. בשלב הראשון בודקים את סעיף 14: האם ההפקדה החודשית של 8.33% החליפה את חובת המעסיק לשלם פיצויי פיטורים בסיום העבודה. אם לא נחתם הסכם לפי האישור הכללי ולא חל מקור אחר, ההפקדות אינן הופכות אוטומטית לתחליף מלא לפיצויים. אם בעתיד יתרחש סיום עבודה המזכה בפיצויים, המעסיק עלול עדיין להיות חייב בהשלמה.
2. בשלב השני בודקים את סעיף 26: האם הכספים שכבר הופקדו בקופה יכולים לחזור למעסיק. בשלב זה אין די בכך שסעיף 14 לא הוחל. אם הכספים הופקדו למוצר המיועד גם לקצבה, המעסיק צריך להציג הסכם קיבוצי או הסכם אחר שקובע במפורש שהכספים ניתנים להחזרה.
3. בשלב השלישי בודקים את חוק קופות הגמל: גם אם קיימת למעסיק טענה מהותית להשבה, הקופה לא אמורה להעביר לו את הכספים על סמך מכתב דרישה בלבד. נדרשים פסק דין, אסמכתה על הליך משפטי או מסמכי ההסכמה שקובע החוק.

נכון שהאישור הכללי לפי סעיף 14 כולל ויתור של המעסיק על זכות להחזרת הכספים, למעט חריגים. אם האישור הכללי לא הוחל, המעסיק עשוי לומר: “לא ויתרתי על זכות ההחזרה”. אלא שזו רק מחצית מהבדיקה. העובדה שהמעסיק לא ויתר על זכות אינה מוכיחה שהייתה לו זכות כזו מלכתחילה. סעיף 26 עשוי לאסור את ההחזרה באופן עצמאי.

עם זאת, סעיף 26 עצמו מאפשר להתנות על ההגנה החלה על כספים המיועדים גם לקצבה באמצעות “הסכם קיבוצי או הסכם אחר” הקובע שהם ניתנים להחזרה. לכן מסמך שאינו נספח סעיף 14 עשוי להיות רלוונטי לשאלת ההשבה. לדוגמה, הצעת ביטוח או טופס הצטרפות שעליהם חתמו העובד והמעסיק, ובהם הוראה מפורשת וברורה שלפיה במקרה של התפטרות שאינה מזכה בפיצויים יוחזר רכיב הפיצויים למעסיק, עשויים להיחשב “הסכם אחר”. התוצאה תלויה בנוסח, בחתימות, באופן שבו שולבו תנאי הפוליסה ובהוראות הדין שחלו על כל תקופה.

דוגמה פשוטה: עובד התפטר ואינו זכאי לפיצויי פיטורים לפי עילת ההתפטרות. אין לו הסכם סעיף 14. כל הכספים הופקדו לקרן פנסיה קצבתית. אם אין הסכם אחר שקובע במפורש שהמעסיק רשאי לקבל את הכספים בחזרה, סעיף 26 עשוי להשאיר את הכספים בקופה לטובת העובד למרות ההתפטרות ולמרות שאין הסכם סעיף 14.

לעומת זאת, אם הכספים הופקדו בקופה הונית או בקופת פיצויים שאינה מיועדת גם לקצבה, והעובד סיים את עבודתו בנסיבות שאינן מזכות בפיצויים, ייתכן שהחריג שבסעיף 26 יאפשר למעסיק לדרוש השבה. גם אז נדרשת הוכחה, ויש לפעול במסלול של חוק קופות הגמל. לכן סוג המוצר הפנסיוני אינו פרט טכני אלא נקודת מפתח.

משנת 2008 נוסף רובד נוסף: צו פנסיית החובה החיל את סעיף 14 על שיעורי הפיצויים שחויבו מכוחו, גם בלי חתימה פרטנית של העובד על האישור הכללי. שיעורי החובה עלו בהדרגה, ומשנת 2014 מדובר בדרך כלל ב-6%. חלק החובה אינו חוזר למעסיק רק בשל התפטרות רגילה. לגבי הסכום שהופקד מעבר לחובה, לרבות 2.33% הנוספים, בודקים שוב את סעיף 26, את סוג הקופה ואת ההסכמים. גם הסכום העודף אינו חוזר אוטומטית.

היישום על העובד שהחל לעבוד בשנת 1990

במקרה הנדון הופקדו 8.33% מהיום הראשון לעבודה בשנת 1990. לכן התשובה המעשית היא זו: אם כל ההפקדות או מרביתן בוצעו לקרן פנסיה או לפוליסת ביטוח מנהלים קצבתית, ואין הסכם מפורש המתיר את החזרתן, קיימת טענה חזקה שסעיף 26 חוסם את ההשבה גם לתקופה שלפני 2008 וגם בלי חתימה על סעיף 14. אם חלק מההפקדות המוקדמות בוצע למסלול הוני או לקופת פיצויים שאינה קצבתית, ייתכן שהדין לגבי אותו חלק יהיה שונה. משנת 2008 יש להגן בכל מקרה גם על השיעורים שהופקדו מכוח צו פנסיית החובה.

ההלכה: עצם ההפקדה אינה יוצרת סעיף 14

בדב״ע נב/3-255 דניאלה וגמן נ׳ סוכנות הידיעות הצרפתית נקבע כי מעסיק אינו נפטר מחבות הפיצויים “בשל כך בלבד שהוא משלם תשלום לקופת תגמולים או לקרן פנסיה”. בית הדין הדגיש כי נדרש מקור נורמטיבי מתאים – הסכם קיבוצי או אישור שר העבודה – ובאותה רוח נפסק גם בדב״ע נו/3-234 יצחק זהר נ׳ מלט בע״מ.

המשמעות לענייננו היא שהפקדה חשבונאית של 8.33% אינה מספיקה, כשלעצמה, כדי להוכיח סעיף 14 מלא. אם העובד היה מפוטר או מתפטר בנסיבות המזכות בפיצויים, המעסיק עשוי עדיין להידרש לחשב את מלוא הפיצויים לפי הדין ולזקוף את הכספים שבקופה על חשבון החבות, בהתאם לתקופות ולהסדרים החלים.

בדב״ע נד/3-23 חיים פרינץ נ׳ נתי גפן, ובהמשך בע״ע 616/07 אליאנס חברה לצמיגים נ׳ מנחם גונדבי, הודגש כי הנטל להוכיח שהתקיימו התנאים הפוטרים את המעסיק מתשלום פיצויי פיטורים מוטל על המעסיק. לכן מעסיק שטוען כיום, לאחר עשרות שנות עבודה, להסדר מסוים צריך להציג את המסמכים המקוריים ולא להסתפק בכותרת בדוח הפנסיה.

סעיף 26: גם בלי סעיף 14 הכספים עשויים להיות משוריינים

סעיף 26 עוסק בכספים שכבר יצאו מידי המעסיק והופקדו בקופה. הוא חל, בין היתר, על כספים ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים ועל כספים ששולמו או הופרשו לקופת גמל לקצבה. כותרת הסעיף היא “סכומים משוריינים”, והרעיון הוא שהכספים נשמרים למטרה הסוציאלית שלשמה הופקדו ואינם נשארים כספים חופשיים שהמעסיק יכול למשוך בכל עת.

כדי להבין את הסעיף צריך לקרוא אותו בשלושה שלבים. הכלל הראשון הוא שכספי הפיצויים והקצבה המנויים בו אינם ניתנים להחזרה למעסיק, לשעבוד או לעיקול. החריג הוא מצב שבו העובד חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים. אולם קיים סייג לחריג: אם הכספים מיועדים גם לביטוח קצבה, הם לא יוחזרו למעסיק אלא אם נקבע בהסכם קיבוצי או בהסכם אחר שהם ניתנים להחזרה או להעברה.

לכן עצם ההתפטרות אינה מספיקה. המעסיק צריך להראות גם שההתפטרות אינה מזכה בפיצויים, שהכספים אינם מוגנים מכוח צו פנסיית החובה או הסדר אחר, ואם הם מיועדים גם לקצבה – שקיימת הוראה הסכמית ברורה המתירה את החזרתם. במקרה שבו 8.33% הופקדו מהיום הראשון בשנת 1990, שאלת סוג הפוליסה והייעוד לקצבה עשויה להכריע את המחלוקת לגבי עשרות שנות הפקדה.

האם הכספים “מוקפאים” עד גיל פרישה?

לעיתים מוצג הכלל כך: אם אין סעיף 14 והכספים הופקדו לקצבה, העובד שהתפטר אינו יכול למשוך אותם, המעסיק אינו יכול לקבלם בחזרה, ולכן הם נשארים בקופה עד הפרישה. זהו תיאור אפשרי של התוצאה המעשית במקרים מסוימים, אך הוא רחב מדי ככלל משפטי.

סעיף 26 עוסק בעיקר בשאלה אם הכספים ניתנים להחזרה למעסיק. זכות העובד לבצע משיכה מיידית היא שאלה נפרדת, הכפופה לחוק קופות הגמל, לתקנון הקופה, למסמכי סיום העבודה ולהיבטי מס. משיכת רכיב הפיצויים לפני פרישה עלולה גם להקטין באופן משמעותי את הקצבה העתידית. בנוסף, לפי ההסדר הנוכחי בחוק קופות הגמל, אם המעסיק אינו ממציא לקופה בתוך ארבעה חודשים את המסמכים הנדרשים והעובד מושך את הכספים, לא תהיה למעסיק טענה כלפי הקופה בשל התשלום. לכן אין לנסח כלל גורף שלפיו העובד לעולם אינו יכול למשוך עד גיל הפרישה.

גם המונח “הסדר מיטיב” אינו מכריע לבדו. הסדר מיטיב הוא הסדר פנסיוני שתנאיו טובים מן המינימום שבצו, למשל שיעורי הפקדה גבוהים יותר. אין פירושו שכל הכספים חוזרים למעסיק בהתפטרות. אם ההסדר המיטיב כולל הוראת החזרה מפורשת ותקפה, ואינו גורע מן ההגנות הקוגנטיות של צו פנסיית החובה, ההוראה עשויה לחזק את עמדת המעסיק. אם אין בו הוראה כזו, עצם היותו “מיטיב” אינה מקימה זכות השבה.

מהו ביטוח קצבה, והאם כל פנסיה היא קצבה?

קצבה היא תשלום חודשי המשולם לעובד לאחר הפרישה, בדרך כלל לכל ימי חייו, במקום משיכה חד-פעמית של מלוא החיסכון. קרן פנסיה רגילה היא בדרך כלל מוצר קצבתי: תגמולי העובד, תגמולי המעסיק ורכיב הפיצויים מצטברים בחשבון ומשמשים לחישוב הפנסיה החודשית. לכן, כאשר רכיב הפיצויים הופקד בקרן פנסיה, הוא בדרך כלל “מיועד גם לביטוח קצבה” כל עוד לא נמשך ממנה.

עם זאת, לא נכון לקבוע שכל מוצר שכונה בעבר “פנסיה”, “ביטוח מנהלים” או “קופת גמל” היה בהכרח מוצר קצבתי. במיוחד בפוליסות שנפתחו בשנת 1990 ניתן למצוא מסלול קצבתי, מסלול הוני שנועד לתשלום חד-פעמי, פוליסה מעורבת או קופה אישית לפיצויים בלבד. “ביטוח מנהלים” הוא שם מסחרי רחב ואינו משיב לבדו על השאלה. יש לבדוק בפוליסה המקורית, בנספחי המסלול ובדוחות הקופה אם רכיב הפיצויים נכלל בתוכנית המאפשרת קצבה חודשית.

המילים “מיועדים גם לביטוח קצבה” חשובות: אין צורך שהכספים יועדו רק לקצבה. די בכך שלכספים קיים גם ייעוד פנסיוני קצבתי. אם כל 8.33% הופקדו מאז 1990 בקרן פנסיה או בפוליסה קצבתית, ולא נחתם הסכם ברור המתיר למעסיק לקבלם בחזרה, סעיף 26 מציב בפני ההשבה מחסום משמעותי. אם יתברר שחלק מהכספים הופקד בקופה הונית או בקופת פיצויים שאינה קצבתית, יהיה צורך לבחון אותו חלק בנפרד.

המסמך הראשון שצריך לבדוק: תיק הפוליסה משנת 1990

במקרה של עובד ותיק אין להסתפק בדוח השנתי העדכני או בשם המסחרי של המוצר. יש לבקש מחברת הביטוח או מהגוף המוסדי את תיק הפוליסה ההיסטורי המלא. במיוחד יש לבדוק את הצעת הביטוח המקורית, חתימות העובד והמעסיק, דף פרטי הביטוח, התנאים הכלליים שהיו בתוקף בעת ההצטרפות, כל נספח או שינוי מסלול, והמסמכים שנערכו אם הפוליסה הועברה בין חברות.

• האם בהצעת הביטוח עצמה נכתב במפורש שכספי הפיצויים יוחזרו למעסיק כאשר העבודה מסתיימת בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים?
• האם העובד והמעסיק חתמו על המסמך הכולל את הוראת ההחזרה?
• אם ההוראה נמצאת רק בתנאים הכלליים, האם ההצעה החתומה מפנה אליהם ומאמצת אותם באופן ברור?
• איזו גרסה של התנאים הכלליים חלה בשנת 1990, והאם הנוסח השתנה במהלך השנים?
• האם המוצר היה קצבתי, הוני, מעורב או קופה לפיצויים בלבד בכל אחת מתקופות ההפקדה?
• האם ההפקדות המאוחרות יותר בוצעו מכוח צו פנסיית החובה או הסדר שאינו מאפשר החזרה?

לכן ההמלצה המעשית היא אכן לבדוק את הפוליסה, אך לבדוק את כולה. תנאי כללי המצוי בחוברת של חברת הביטוח אינו שקול בהכרח להסכמה בין העובד למעסיק. מנגד, הצעת ביטוח חתומה בידי שניהם, הכוללת הוראת החזרה מפורשת או מאמצת באופן ברור תנאים הכוללים הוראה כזו, עשויה לשנות מהותית את התוצאה. אין לקבוע זכאות להשבה לפני שרואים את המסמכים המקוריים ואת נוסח ההוראה המדויק.

פסקי דין שבהם סעיף 26 חסם החזרה

בס״ע (ת״א) 18642-06-11 שרון מור נ׳ ג׳י אנד בי מטענים נדון מקרה הקרוב במיוחד לסוגיה שלנו. העובדת התפטרה, והמעסיקה משכה כספי פיצויים שנצברו בפוליסת ביטוח מנהלים קצבתית. בין הצדדים לא חל הסכם קיבוצי ולא היה הסכם אישי שהתיר למעסיקה לקבל את הכספים בחזרה. בית הדין קבע שהמעסיקה לא הייתה רשאית למשוך את כספי הפיצויים. עוד נקבע כי תנאים כלליים של פוליסת הביטוח אינם, כשלעצמם, “הסכם אחר” בין העובד למעסיק כנדרש בסעיף 26. אין פירוש הדבר שהצעת ביטוח חתומה לעולם אינה יכולה להיות הסכם אחר. אם ההצעה חתומה בידי שני הצדדים וכוללת הוראת החזרה ברורה, או מאמצת אותה במפורש, יש לבחון אותה לגופה. פסק הדין מלמד שלא די להפנות בדיעבד לחוברת תנאים כלליים בלי להוכיח הסכמה חוזית מתאימה.

תוצאה שונה עשויה להתקבל כאשר קיימת הוראה חוזית מפורשת. בס״ע (ת״א) 20853-07-11 מקסים סדובסקי נ׳ חברת ווישי ישראל בע״מ נקבע בהסכם העבודה כי אם העובד ימשוך כספים שלא בשל “אירוע מזכה”, לאחר שסיים את עבודתו בנסיבות שאינן מזכות בפיצויים, החברה תהיה זכאית להחזר הפקדות הפיצויים והרווחים. האישור הכללי צורף להסכם והפך לחלק ממנו. בית הדין דחה את דרישת העובד לשחרור מיידי וקבע שהכספים יישארו בקרן עד אירוע מזכה; אם יימשכו שלא בשל אירוע כזה, תחול הוראת ההחזרה המפורשת. פסק הדין מדגים את משמעות המילים “הסכם אחר” בסעיף 26: נדרשת הסכמה חוזית ברורה שניתן לייחס לעובד ולמעסיק. זהו פסק דין אזורי, ולכן יש לראות בו יישום של הדין לנסיבותיו ולא הלכה מחייבת של בית הדין הארצי.

בע״א 5807/91 בנק המזרחי המאוחד בע״מ נ׳ הוד אווז משחטה לאווזים והודים בע״מ נדונה קופת פיצויים שהתנהלה בבנק. בית המשפט קבע כי עם העברת הכספים לקופה נרכשו בהם זכויות קנייניות, וכי מכוח סעיף 26 לא ניתן היה להחזירם ולכסות באמצעותם את יתרת החובה של המעסיק בבנק. ההלכה ממחישה שהפקדה לקופה אינה דומה להשארת כסף בחשבון המעסיק: לאחר ההפקדה חלה על הכספים מערכת הגנות עצמאית.

בע״ע 15233-09-13 חברת אדוונטק טכנולוגיות (אפלט) בע״מ נ׳ יתיר זלוסקי נקבע כי נוסח כללי שלפיו כספי הפיצויים “שייכים לחברה” וישולמו לעובד בהתאם לזכאותו בחוק אינו הוראת החזרה מספקת. כדי לעמוד בסיפא של סעיף 26 נדרש הסכם שבו קיימת התייחסות ברורה ומפורשת לאפשרות החזרת הכספים. המשמעות המעשית היא שלא די בסעיף בעלות כללי, בכותרת חשבונאית או בטענה שכך הבין המעסיק את ההסדר.

בס״ע (חי׳) 33980-12-11 ארונסי נ׳ הכשרה חברה לביטוח בע״מ הודגש כי הפקדות שבוצעו מכוח צו פנסיית החובה אינן ניתנות למשיכה אלא בהתאם לחריגים המצומצמים שבצו. גם הוראה חוזית המתירה לכאורה החזרה אינה יכולה לגבור על ההגנה הקוגנטית שניתנה להפקדות החובה.

בעש״א (י-ם) 23659-05-12 הפניקס חברה לביטוח בע״מ נ׳ מדינת ישראל – אגף שוק ההון הובהר כי חברת ביטוח אינה רשאית להעביר כספי פיצויים למעסיק על יסוד הצהרתו וכתב שיפוי בלבד. לאחר שהכספים הועברו למעסיקה בלי בדיקה מספקת, אושרה הדרישה שחברת הביטוח תשלם את הכספים לעובדת. ההלכה מחדדת שגם הקופה עצמה חייבת לבדוק אם מתקיימים תנאי סעיף 26 ואינה אמורה לשמש צינור אוטומטי לדרישת המעסיק.

לצד ההלכות המגינות על הכספים, הפסיקה מכירה באפשרות להשיב למעסיק יתרה אמיתית העולה על מלוא חבות הפיצויים, לאחר הוכחה מתאימה. בדב״ע נג/6-5 תפזול תעשיות כימיות בע״מ נ׳ הקופה המרכזית לפיצויים נקבע כי השריון נועד להבטיח את חבות הפיצויים ולא בהכרח סכומים עודפים שאינם נדרשים לכך. זהו מצב שונה מקופה אישית על שם עובד שבה הופקדו 8.33% מדי חודש, ולכן אין להסיק ממנו שכל “עודף” של 2.33% ניתן אוטומטית להשבה.

מה דינה של תוספת 2.33% מעל פנסיית החובה?

זהו בדרך כלל מוקד המחלוקת. משנת 2014 שיעור ההפקדה המחייב לרכיב הפיצויים לפי צו פנסיית החובה עומד על 6%, בעוד 8.33% משקפים הפקדה מלאה. סעיף 14 חל מכוח הצו על רכיב החובה. לגבי התוספת של 2.33%, אין די לומר שהעובד לא חתם על סעיף 14; צריך לבדוק אם קיים הסדר מיטיב, הודעה לקופה, הסכם אחר, נוהג מחייב או התחייבות של המעסיק שהכספים יישארו לעובד.

בת״צ 52334-03-16 שממה נ׳ KPMG סומך חייקין נבחן הסכם שבו נכתב במפורש שהפקדות של 8.33% אינן בלתי ניתנות להחזרה ואינן באות במקום פיצויי פיטורים. בית הדין האזורי הבחין בין החלק שהופקד מכוח צו ההרחבה לבין הסכום העודף, והעניק משקל משמעותי לנוסח החוזי המפורש. אין לקרוא את ההחלטה כמתן היתר כללי להשבת 2.33% בכל התפטרות; היא מדגישה דווקא את הצורך לבחון את ההסכם המדויק ואת השאלה אם מדובר בהסדר מיטיב.

בפסק דין אזורי עדכני בעניין קרגו אמרפורד בע״מ נ׳ טל הלל, נדחתה תביעת מעסיקה להשבת הכספים גם ביחס ל-2.33% הנוספים. בית הדין נתן משקל לכך שההסדר לא עמד לאורך השנים בתנאי צו ההרחבה ולכך שהעובד הסתמך במשך כ-11 שנים על הפקדה של 8.33%. על פסק הדין הוגש ערעור לבית הדין הארצי, ע״ע 6014-03-26, ולכן נכון למועד כתיבת מאמר זה אין לראות בו הלכה ארצית חלוטה. עם זאת, הוא ממחיש את הסיכון שבהנחה שכל סכום שמעבר ל-6% חוזר אוטומטית למעסיק.

מהי “הודעת החזרה” ומה צריך להגיש לקופה בתוך ארבעה חודשים?

המונח “הודעת החזרה” משמש לעיתים לתיאור פנייה של מעסיק לקרן הפנסיה או לחברת הביטוח בדרישה שלא לשחרר את רכיב הפיצויים לעובד ולהחזירו למעסיק. מבחינה משפטית אין די במכתב חופשי שכותרתו “דרישה להחזרת כספים”. סעיף 23(א)(3) לחוק קופות הגמל קובע מסלולים סגורים ומסמכים שיש להמציא לחברה המנהלת. תקופת ארבעת החודשים נקראת בחוק “התקופה למתן הודעה”.

1. פסק דין הצהרתי: המעסיק ממציא לקופה, בתוך ארבעה חודשים מסיום יחסי העבודה, פסק דין המאשר שהעובד סיים את עבודתו בנסיבות שאינן מזכות בפיצויים ושכל כספי הפיצויים או חלקם שייכים למעסיק או שהוא זכאי לקבלם.
2. אסמכתה על פתיחת הליך: המעסיק ממציא בתוך ארבעה חודשים הוכחה שהגיש הליך לקבלת פסק דין הצהרתי או הליך לשלילת פיצויים לפי סעיפים 16 או 17 לחוק. פסק הדין הסופי יכול להינתן לאחר חלוף ארבעת החודשים.
3. הודעות מוסכמות למעסיק ולעובד: המעסיק מוסר הודעה מנומקת בצירוף אסמכתה לכך שהכספים ניתנים להחזרה מכוח הדין או הסכם העבודה, ובנוסף העובד מוסר הודעה נפרדת, שעליה חתם רק לאחר סיום העבודה, המאשרת שהכספים או חלקם ניתנים להחזרה למעסיק.

במסלול השלישי נדרשים שני המסמכים יחד. הודעת המעסיק לבדה אינה מספיקה, וגם הסכמה שעליה חתם העובד שנים קודם לכן אינה מחליפה את הודעת העובד שלאחר סיום העבודה לצורך מסלול זה. אם העובד אינו מסכים להשבה, המעסיק אינו יכול לנסח עבורו הסכמה או להסתפק בהצהרה חד-צדדית. עליו לפנות לבית הדין ולהמציא לקופה אסמכתה על ההליך בתוך ארבעה חודשים.

כיצד צריכה הודעת המעסיק להיות מנוסחת?

הודעת המעסיק צריכה להיות פרטנית, עובדתית ומגובה במסמכים. עליה לזהות את העובד, תקופת העבודה, מועד סיום היחסים, הקופה ומספר החשבון; לתאר את נסיבות סיום העבודה; לציין בדיוק אילו כספים נדרשים – שיעור, סכום ותקופת הפקדה; להפנות להוראת הדין או להסכם שמכוחם נטענת זכות ההחזרה; ולצרף את האסמכתאות. אם הטענה מבוססת על הפוליסה, יש לצרף את הצעת הביטוח החתומה, דף פרטי הביטוח, התנאים הכלליים הרלוונטיים והוראת ההחזרה המסוימת. אין לטעון באופן גורף שכל 8.33% חוזרים רק משום שהעובד התפטר.

דוגמה למסגרת ניסוח בלבד: “הנדון: הודעה לפי סעיף 23(א)(3) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) בעניין מר/גב’ ____. יחסי העבודה הסתיימו ביום ____ בעקבות התפטרות העובד. המעסיק טוען לזכאות להשבת סכומים מרכיב הפיצויים המתייחסים לתקופה ____ ובשיעור ____, וזאת מכוח ____. מצורפים ההסכם והמסמכים שעליהם מבוססת הטענה. ההודעה מוגשת בתוך ארבעה חודשים ממועד סיום יחסי העבודה, ומבוקש שלא לאפשר משיכה של הסכום שבמחלוקת עד להשלמת המסלול הקבוע בחוק.”

הנוסח אינו תחליף לבדיקת הפוליסה, ההסכמים והמסלול המשפטי המתאים למקרה המסוים.

חשוב להדגיש: גם הודעה מפורטת בנוסח זה אינה מקימה זכות מהותית שאינה קיימת לפי סעיף 26, ואינה מספיקה לבדה אם לא צורפו המסמכים הנדרשים באחד משלושת המסלולים. במקרה שלנו, טענה להשבת כספים שהופקדו מאז 1990 מחייבת פירוט לפי תקופות ומוצרים פנסיוניים, ולא דרישה כללית להשבת כל היתרה.

אם המעסיק לא המציא לקופה את המסמכים הנדרשים בתוך ארבעה חודשים והעובד משך את כספי הפיצויים, החוק קובע שלמעסיק לא תהיה טענה נגד החברה המנהלת בשל תשלום הכספים לעובד. אם העובד עדיין לא משך את הכספים, ניתן עקרונית להמציא גם לאחר ארבעת החודשים פסק דין הצהרתי מתאים. לכן ארבעת החודשים אינם בהכרח תקופת התיישנות של התביעה נגד העובד, אך הם חלון זמן קריטי להגנת המעסיק מול הקופה.

האם מעסיק רשאי לסרב לתת מכתב שחרור לעובד שהתפטר?

מכתב שחרור הוא מסמך שבו המעסיק מודיע לקופה שאין לו התנגדות להעברת השליטה בכספי הפיצויים לעובד. הוא אינו זהה לטופס 161, שהוא דיווח של המעסיק לרשות המסים על אירוע הפרישה ועל הכספים שהועמדו לרשות העובד. מאז תיקון 21 לחוק קופות הגמל, מכתב שחרור אינו מעניק למעסיק כוח וטו בלתי מוגבל: בחלוף ארבעה חודשים עשויה הקופה לאפשר לעובד למשוך את הכספים גם בלי המכתב, אם המעסיק לא פעל באחד המסלולים שקובע החוק.

כאשר אין למעסיק עילת השבה ממשית, ובמיוחד כאשר הכספים מוגנים לפי סעיף 26 או מכוח צו פנסיית החובה, סירוב גורף למסור מכתב שחרור רק משום שהעובד התפטר עלול להיות חסר בסיס. המעסיק אינו רשאי להשתמש במכתב השחרור כאמצעי לחץ כדי לקבל כתב ויתור או כדי לעכב כספים שאין לו זכות בהם. עליו גם להשלים את דיווח הפרישה בטופס 161 בהתאם לדין.

לעומת זאת, אם קיימת מחלוקת אמיתית ומבוססת לגבי חלק מסוים מהכספים, המעסיק אינו חייב למסור מכתב בלתי מסויג המשחרר דווקא את אותו חלק. עליו לפעול במהירות, להפריד בין הסכום שאינו שנוי במחלוקת לבין הסכום שבמחלוקת, ולהשתמש במסלול של סעיף 23(א)(3). סירוב סתמי שאינו מלווה בפסק דין, בהליך משפטי או במסמכים המוסכמים שנקבעו בחוק אינו תחליף לפעולה משפטית.

ההליך הרשמי לבקשת מעסיק למשיכת כספי פיצויים דורש, לפי העניין, תצהיר או פסק דין, אישור רואה חשבון או יועץ מס, אישור הקופה, התחייבות לשיפוי ומסמכים נוספים. כאשר הכספים מיועדים גם לקצבה, יש לצרף גם הסכם קיבוצי או הסכם אחר המעיד במפורש שהם ניתנים להחזרה.

ומה אם העובד התפטר בגיל פרישה?

אצל עובד המועסק משנת 1990 חייבים לבדוק גם את הגיל ואת סיבת ההתפטרות. התפטרות לאחר הגעה לגיל פרישה עשויה להיחשב כפיטורים לצורך חוק פיצויי פיטורים. כך גם התפטרות מחמת הרעה מוחשית, מצב בריאותי, נסיבות משפחתיות מסוימות או עילות אחרות שהחוק מכיר בהן. אם ההתפטרות מזכה בפיצויים, נקודת המוצא משתנה: לא מדובר עוד בבקשת השבה רגילה, והמעסיק עשוי אף להיות חייב בהשלמה לגבי תקופות או רכיבי שכר שלא כוסו.

מתי בכל זאת עשויה להיות למעסיק זכות להשבה?

• התפטרות שאינה מזכה בפיצויים: תחילה יש לוודא שלא מדובר בהתפטרות בדין מפוטר או בפרישה בגיל המזכה.
• הפקדה שאינה מוגנת בצו: למשל חלק עודף שאינו נכלל בשיעור החובה, בכפוף להסדר החל.
• הוראת החזרה ברורה: כאשר מדובר בכספים המיועדים גם לקצבה, נדרשת הסכמה מפורשת המספקת את דרישת סעיף 26.
• הפקדה שגויה באמת: כפל הפקדה, שיוך לעובד הלא נכון או טעות חשבונאית עשויים להקים עילת השבה נפרדת, לאחר הוכחה.
• שלילת פיצויים בפסק דין: במקרים חמורים לפי סעיפים 16 או 17 לחוק, ובהיקף שבית הדין קבע.
• פעולה לפי חוק קופות הגמל: פנייה לקופה ולבית הדין במועדים ובמסלול המתאים, ולא קיזוז עצמי משכר העובד.

אילו מסמכים יקבעו את התוצאה אצל עובד משנת 1990?

1. חוזה העבודה המקורי וכל נספח שנחתם לאורך השנים.
2. הסכם קיבוצי, צו ענפי או חוקת עבודה שחלו על מקום העבודה.
3. הצעת הביטוח המקורית משנת 1990, לרבות חתימות העובד והמעסיק.
4. דף פרטי הביטוח, התנאים הכלליים שהיו בתוקף וכל נספח או שינוי מסלול.
5. פוליסות ביטוח מנהלים, תקנוני קרן פנסיה וטופסי הצטרפות.
6. דוחות הפקדות מלאים משנת ההפקדה הראשונה, ולא רק יתרה נוכחית.
7. הפרדה חודשית בין תגמולי מעסיק, תגמולי עובד ורכיב פיצויים.
8. שיעור הפיצויים בכל שנה והאם הופקדו 6% או 8.33%.
9. מסמכים שנמסרו לקופה לגבי תחולת סעיף 14 או השלמת 2.33%.
10. מכתב ההתפטרות והמסמכים המלמדים על סיבת העזיבה ועל גיל העובד.
11. טופס 161, הוראות שחרור, התכתבויות עם הקופה ותחשיב גמר החשבון.

להרחבה משלימה אפשר לקרוא על הבעלות ברווחים שנצברו ברכיב הפיצויים ועל תחולת סעיף 14 על חלק מהשכר והשלמת פיצויים.

בשורה התחתונה

על סמך הנתונים שנמסרו, המסקנה אינה שהמעסיק רשאי לקבל את הכספים רק משום שאין חתימה על סעיף 14. אם 8.33% הופקדו מהיום הראשון בשנת 1990 לקרן פנסיה או לפוליסה קצבתית, ואין הסכם מפורש המתיר החזרה, קיימת טענה משפטית חזקה שסעיף 26 מונע את השבת הכספים למעסיק אף שהעובד התפטר. זה בדיוק ההבדל בין אי תחולת סעיף 14 לבין תחולת השריון שבסעיף 26.

אפשרות להשבה עשויה להתעורר אם יוכח שחלק מהכספים הופקד במוצר שאינו קצבתי, או אם קיים הסכם תקף וברור המתיר את החזרתם. הסכם כזה עשוי להימצא גם בהצעת ביטוח שעליה חתמו העובד והמעסיק, ולא רק בנספח סעיף 14. עדיין יש לוודא שהעובד התפטר בנסיבות שאינן מזכות בפיצויים, שההוראה חלה על הכספים והתקופה הנדונים ושהיא אינה גורעת מהגנות צו פנסיית החובה. לאחר יותר משלושה עשורים של הפקדות, יש לקבל מהקופה את תיק הפוליסה ההיסטורי ופירוט סוג המוצר בכל תקופה לפני משלוח הודעת התנגדות, סירוב למכתב שחרור או פתיחת הליך בבית הדין.

שאלות ותשובות

עו״ד רועי סבג – בדיקת זכאות לכספי פיצויים

עו״ד רועי סבג מייצג עובדים ומעסיקים במחלוקות הנוגעות לפיצויי פיטורים, סעיף 14, שחרור כספים מקופות גמל וגמר חשבון לאחר שנות עבודה רבות. הבדיקה כוללת מיפוי של תקופות ההפקדה, חוזי העבודה, ההסדרים הפנסיוניים והפסיקה הרלוונטית, כדי למנוע דרישת השבה שגויה או ויתור על כספים המגיעים כדין. לתיאום ייעוץ בדיני עבודה בחיפה ובכל הארץ: 04-625-0000.